פסק-דין בתיק ת"ק 47411-08-11

בתאריך 1.2.11, ביציאה משכונת אלון בחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע הנהוג על ידו ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובע, ארעה התאונה כאשר היה במצב של עצירה, לפני הכניסה לצומת, כאשר בכוונתו לפנות בצומת ימינה וכאשר הינו ממתין לפינוי הכביש מרכבים המגיעים משמאלו, בדרך החוצה.

בעת עצירתו כך - לטענתו - הגיע מאחור רכב הנתבע ופגע בו בעוצמה.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם שני הנתבעים, לא עלתה כל טענה בדבר העדר אחריותו המלאה של הנתבע להתרחש התאונה והטענות התייחסו רק לעניין גובה הנזקים הנדרשים בכתב התביעה.

במהלך שמיעת ההוכחות, העלה לפתע הנתבע טענה כי קיימת רשלנות תורמת של התובע להתרחשות התאונה.

כל זאת, כאשר האיט את מהירות נסיעתו לפני הכניסה לצומת והזדחל אל עבר קו העצירה, למרות שהיה חייב לעשות כן הואיל ו"הכביש היה פנוי" (עמ' 2 ש' 33 לפרוט').

הנני דוחה את טענות הנתבע בדבר רשלנות תורמת כחסרות כל ממש.

הנני קובעת כי התאונה התרחשה אך ורק מחמת נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, שלא שמר מרחק מהרכב שלפניו ופגע בו.

הנני דוחה אף את כל יתר טענות הנתבעים לעניין גובה הנזקים הנעתרים.

הנני קובעת כי הוכח שבגין התאונה נגרמו לתובע הנזקים הבאים:

השתתפות עצמית - 1,898 ש"ח

אובדן הנחת פרמיה - 222 ש"ח

השתתפות עצמית בירידת ערך - 486 ש"ח

כינון - 824 ש"ח.

בסה"כ 3,430 ש"ח. 

נתונים אלה לא נסתרו.

הנני דוחה את דרישת התובע מהנתבעים, בכל המתייחס לתשלום הפרש שכ"ט השמאי.

התובע העיד כי קיבל את פרטי השמאי דרך חב' הביטוח שלו ואם זו מצאה לנכון שלא לפצותו במלוא שכר טרחתו של השמאי - קיימת עילת תביעה של התובע כלפי חב' הביטוח מטעמו, בכל המתייחס להפרש זה.

בסיכומיו טען הנתבע כי הינו עותר לחייב את התובע בתשלום הוצאותיו שלו, וזאת מחמת שמצא לנכון לתובעו וכי לדרישתו זו יש מקום גם אם הינו טוען לרשלנות תורמת של התובע.